איך התחיל המסע לכתיבת הספר שלי?
ואז זה קרה...
ביולי 2017 סיימתי לעבוד. בעצם פוטרתי.
תחילתו של יום חמישי. בוקר ככל הבקרים. נציג המערכת (הבוס שלי) מבקש ממני להכנס למשרדו ומודיע לי שעקב שינוי ארגוני אני מפוטר.
עבדתי שם שבע שנים. תחושה לא נעימה, אך היא עברה לי תוך 24 שעות כי למרות שפיטרו אותי, היה לי ברור שזה לא אישי. זה עניין של תקציבים… (כל הטוב והרע שבקפיטליזם).
טרוף הכתיבה.
לא זוכר ולא מבין איך זה קרה. פשוט התחלתי לכתוב. כמו משוגע כתבתי. בטירוף, למעלה מ 12 שעות ביום, כל יום. כוח חזק ממני הפך אותי למקור של מילים. חוויה שקשה לתאר, להסביר. תחושה שאין צורך לעשות דבר בעולם חוץ מלכתוב.
מתעורר בארבע לפנות בבוקר. מתחיל לכתוב. היום והלילה מתערבבים, הזמן עומד מלכת. שערי השמיים נפתחים וזרם של מילים, זרם מטורף של מילים.
שלמות. זו החוויה.
לכל רגע שם היתה משמעות.
אחרי כמה ימים מסרתי לרעייתי מספר עמודים. היא התלהבה.
הייתי מאושר אך גם מבולבל.
כל רגע אני כותב.
מה זאת הכתיבה הזאת? אין לי מושג.
אני נבוך. בכל זאת, איזה איש רציני, אבא לשלושה ילדים, מחליט לשבת ולכתוב, במקום לחפש מקום עבודה חדש?
אנשים טובים מנסים להציל אותי מהשיגעון הזה. מדי פעם מישהו מתקשר ומציע לי עבודה. אני דוחה את כולם.
רעייתי היקרה מעודדת אותי, "קח לך כמה חודשים ותכתוב".
היא לא תיארה לעצמה שה"כמה חודשים האלו" יהיו נוראאא…ארוכים.
לאחר ארבעה חודשים מהרגע שהתחלתי אני מסיים את הכתיבה.
"סיימתי לכתוב את הסיפור", אני מדווח לאחד מקרוביי.
"יופי. עכשיו אתה מתחיל לחפש עבודה?" הוא שואל ברפלקס פולני פבלובי.
"אני חושב אולי להמשיך עם זה והוציא לאור את הספר."
"מה אתה חושב שהספר שלך יהיה? הארי פוטר?" הוא זורק לאוויר כאילו ברור שיש רק תשובה אחת נכונה.
כן. המחשבה שגבר מצוי יעזוב את אחריותו מאז ימי קדם ולא יפרנס את משפחתו הינה מחשבה שקשה לאנשים רבים. אם אישה תעשה זאת, זה יתקבל יותר בברכה.
אני נזכר שכמה חודשים מאוחר יותר, כשכתבתי וסיפרתי באחת מקבוצות הפייסבוק הסגורות על מה שקרה לי, קיבלתי מצד אחד פרגון גדול, ובמקביל עשרות תגובות שהמסר שלהם היה שכדאי לי לרוץ לעבוד! אחרת האישה תזרוק אותי. (טוב בינתיים אנחנו עדיין ביחד.)
אין ספק, יש הבניות בחברה שלנו שמקשות יותר על הגבר.
רגע לפני שאני מוותר.
חמש בבוקר. אני יושב ומנסה לחלק את הספר לפרקים ומבין שאין לי צל של מושג איך עושים את זה.
אולי אני צריך להפסיק עם "השטויות האלה", אני מהרהר. נזכר שכל אלה הרוצים בטובתי רומזים לי שהדבר הנכון הוא לחזור לעבוד.
בתוכי אני אמביוולנטי. מה לעזאזל נכון לעשות?
ואז עולה לי רעיון.
על כך בפוסט הבא.
נהדר! אתר יפה ואתה מתחיל ליצור סיבו קהילה! תתחדש! בהצלחה! אני בטוחה שתצליח כי אתה מאוד כישרוני!
תודה זהבה. דבריך מחממים את הלב👍❣
ספיר, כל הכבוד.
לא להרבה אנשים יש אומץ גם אם יש כשרון לעבור התהליך שאתה עברת ועדיין עובר.
שפו.
תודה אורי❣
ספיר, כמו שתמיד אמרתי – אין כמוך, וגם ידעת לבחור לך את בת הזוג האידיאלית
נשיקות ציפי💋